<h1>אהל מועד שער הברכות דרך א'</h1>
<h2>דף ז:</h2>
וברכת הנהנין מברך קודם שנהנה ואם לא בירך קודם שנהנה נדחית ברכה דעבדיה לאיסוריה שנהנה בלא ברכה אבל שכח ולא בירך קודם עשיית המצוה מברך לאחר עשייתה ולא דמיא לברכת הנהנין, ומיהו הר"מ סובר דאף על המצוה אינו מברך אחר עשייתן.
והר"מ מצריך אל המקדש לברך אע"פ שהיא תלויה ביד אחרים ואמר שאחר הברכה מקדש הקי' כדרך כל המצוות שמברך עליהן עובר לעשייתן.
וכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן פי' קודם לעשייתן בא להוציא לדעת הר"מ פי' שאפי' בשוכח אין מברכין לאחר עשייתן ויש חולקין וכמו שיתבאר בנת' שאחר זה אבל לד"ה אם התחיל במצוה ולא גמרה אלא עדין עסוק בה צריך לברך עליה, וששה מצות הן שמברכין אפי' לאחריהם מרוב חבובן והן ק"ש ומילה וקס"ת בצבור והפטרה והלל ומגילה.
יש מצות שמברכין לפניהם ולאחריהם ויש מצות שאין מברכין לא לפניהם ולא לאחריהם ולבאר דבר זה כבר עמדו הראשונים והדרך הא' הנכון אשר נאמר למה אין מברכין בקצת מן המצות הוא מה שהשיב הרב רבי יוסף אבן פלאת לה"ר ר"א אב ב"ד וזה כלל דבריו כל מצוה שאין בה מעשה כגון השמטת כספים אין מברכין עליה ואין מברכין על מצוה שאינה תלויה כולה ביד העושה אותה כצדקה והענקה וכן בדבר המסור לב"ד שמא לא יקבלו בעלי הריב את דעתם וכן מצוה הבאה בתוך עבירה, וכן שלוח הקן שלא צונו ליקח האם כדי שנחזור ונקח אותה, ואין מברכין על מתנות כהונה שאין הישראל נותן משלו וכן בנתינת שקל כי כן כתיב [דה"י א', כ"ט] ממך הכל ומידך נתנו לך אבל על הפרשת חלה צריך לברך מפני שברכתו על הפרשה אין מברכין על החליצה הואיל שעקרה אינה מצוה שהרי אינה מצווה על פו"ר וכן בגירושין מפני שמקצתם בעבירה וכן על מיתות שהב"ד ממיתין כענין שאמרו [ר"ה ל"ב ע"ב] אין אומרים הלל בר"ה מפני שהוא יום הדין וכן על בק"ח מפני שתלויה ביד אחר, ועל ברכת כהנים ועל תקיעת שופר מברכין וכן על שאר דברים המפורשין ע"כ מהר' ר"י אבן פלאת.
<h2>דף קג:</h2>
יין הבא בתוך הסעודה אין הפת פוטרו וצריך ברכה לפניו אבל לאחריו א"צ שברמ"ז פוטרו דהא איהו מיזן זיין ובכלל מזון הוא, יין של קידוש שאינו בתוך הסעודה מברך עליו על הגפן לדעת קצת מהמפרשים, אך לא נהגו כן. ושאלו את בן זומא מפני מה יין שבתוך הסעודה אין הפת פוטרת א"ל מפני שהיין גורם ברכה לעצמו. ולפי מה שפיר' בזה ר"ח והר"מ אין הפת פוטרת שום משקה אלא פת פוטרת כל מיני מאכל ויין פוטר כל מיני משקין. ורש"י פי' יין גורם ברכה לעצמו שבהרבה מקומות הוא בא ומברכין עליו. ולעד"ן ל"פ שהיין מפני חשיבותו ומעלתו גורם ברכה לעצמו. ובין לפי' זה ובין לפי' הרש"י מים או שאר משקין שאדם שותה בתוך הסעודה אינן טעונין ברכה שהפת פוטרת כל משקה חוץ מן היין, וכך היו נוהגין מגדולי רבותי' הצרפתים וכן עיקר. הקובע עצמו לשתות יין פוטר כל שאר משקים. דרך הוא שמביאים קודם הסעודה יין ופרפרת וכן לאחר הסעודה קודם שיברך בהמ"ז ואם בירך על הפרפרת או על היין שלפני המזון פוטר שלאחר המזון, הלכך יין שלפני המזון בין של קידוש בין של הבדלה כל שהבדיל במקום סעודה פוטר את שלאחר המזון. בד"א בשבתות ויו"ט הואיל ואדם קובע סעודתו בהם על היין אבל בשאר ימות השנה לא פטר, ובמקום שהיין מצוי אין הפרש בין שבת לחול. וכשם שפוטר את שלאחר המזון שהוא להנאת שתייה כך פוטר את שבתוך המזון שאינו אלא לשרות המאכל ולהורידו לאצטומכא ולא להנאת שתייה, ודין הוא שיפטור את שבתוך המזון דלעולם החשוב פוטר את שאינו חשוב. אבל יין שבתוך המזון דאינו אלא לשרות אינו פוטר את היין שלאחר המזון שהוא לשתות שאין הטפל פוטר את העיקר. ואיזה יין נקרא שלאחר המזון כל שסח הרבה בתוך הסעודה קודם ברהמ"ז ומרוב השיחה הוא צמא לשתות, אבל אם צמא מחמת האכילה אפי' לזמן מרובה אחר שהפסיק אכילתו אם לא בירך עדיין ברהמ"ז כל יין ששותה אותו אותו יין שבירך עליו בהמ"ז פוטר אותו דלשרות המאכל הוא. השותה יין ובירך עליו אם אין דעתו לשתות עוד ואח"כ נמלך לשתות עוד מברך עליו, ואפי' היה דעתו לשתות אם אמר הב ונבריך שוב אינו שותה ואינו אוכל עד אחר בהמ"ז. ולדעת הגאון רי"ת שותה או אוכל בברכה שבתחילה אפי' נטל ידיו לברך ברהמ"ז, וזה יתבאר בנתיב ה' מדרך ו' בס"ד. ודעת ראב"ד מענין אכילה לא הויא הפסקה אלא במים אחרונים או בשינה, אם אמר הב ונבריך אין זה הפסקה.
<h2>דף קכא:</h2>
הברכות רובן מד"ס והסכימו שברכת המצות מדרבנן ואפילו במצוה של תורה, כל שנסתפק עליה אע"פ שצריך לעשותה מספק, הברכה שהיא מדרבנן אין מברכין אותה, ולזה הסכימו הגאונים ורי"א והר"מ, חוץ מברכות של ק"ש שאם נסתפק אם קרא קריאת שמע חוזר כל פרשיותיה ואומר הר"מ שמברך לפניה ולאחריה. ולמדנו עתה שקטן שנולד מהול כיון דמספק אנו מטיפין לו דם ברית אין מברכין עליה, וכ"כ רבינו האיי ורבים כמוהו שאין מברכין על המילה אא"כ נראית לו ערלה, ומדברי רש"י נראה דאפילו מספק דבריהם מברכין. ולא תקנו ברכה על דמאי מפני שרוב ע"ה מעשרין הן. וזה הכלל בתשו' לר"מ כל דבר שתיקנו חכמים לברך עליו בין ודאי דבריהם בין ספק כגון יו"ט שני מברכין עליו, ומצוה שעקרה מה"ת ונסתפק לנו אם אנו חייבין בעשייתה או אין חייבין, לא תקנו לה ברכה כמו שנתבאר בסוכה בשמיני, וה"ה בכסוי הדם וה"ה בכל ספק מצוה. ורבינו שמשון ב"א ורבי מאיר הלוי השיבו עליו ופסקו דספיקי אחריני חוץ מדמאי דבעו ברכה, וטעמא דלא מברכינן בשמיני ספק ז' כי היכי דלא ליזלזלי ביה [לומר] חש"מ הוא. וספירת העומר שאני דהתם לאו בבת א' כמו הכא. מי שאכל ונסתפק אם בירך אם עדיין הוא אוכל חוזר ומברך וכ"כ בתוספות, וכ"ש אם שכח ולא בירך שחוזר ומברך. המברך על דבר האסור הרי זו ברכה לבטלה ואסור לענות אמן אחריו. נשים מברכות על מ"ע שהז"ג אע"פ שפטורות מעשיית מצות עשה וכ"כ הר"מ, וי"א שהרשות בידן לברך וכ"כ רשב"א, ולזה הסכימו ר"מ ורוב החכמים אבל רבינו אברהם לא ס"ל הכי. ירוש' האוכל פרדה של רמון או של ענב טעון ברכה לפניו, ומשמע דאפי' פחות מכזית פת מברך המוציא.
